ככר העיר הוא המקום המרכזי והחשוב ביותר. בכל העולם. למרות שבתל אביב אין ממש מרכז, לדעתי ככר רבין ממלאה את הפונקציה הזו. בעבר גרתי באזור הזה כמעט 15
שנים. את הככר הייתי חוצה מדי יום וכל פעם הייתי שמה לב למשהו חדש.
אם זה חנויות חדשות, חלונות ראוה שהתחדשו, אנשים חדשים.
היום אני גרה רחוק משם ולככר העיר מזמנת רק לעיתים רחוקות. אתמול היה אחד הפעמים האלו... וכמובן דברים התחדשו. בתום שיטוט קצר של שעה שמתי לב שאת עיני צדו שלוש חנויות מיוחדות.
הראשונה היתה החנות NOOK. חנות שמוכרת המון מוצרים ייחודיים וכולם בסגנון יפני. תיקים, כלים, בובות, מוביילים, אוריגמי ועוד כל מיני חפצים שלוקחים אותנו לתרבות המרתקת הזו. בחלון היות תלויים כדורי נייר בצורת דגים שתפסו לי מיד את העין. כמעצבת פנים יכולתי לדמיין אותם תלוים על החלון בחדר ילדים.
הבאה בתור הייתה החנות Papier. נייר. ואכן זו הסחורה העיקרית שבה. בלוקים, מחברות, פנקסים, והמון המון דפים. יש פה גם ציוד משלים כמו עפרונות, מסגרות לתמונות ופריטים נוספים באותה הרוח. הכל מעוצב בטעם טוב ובעדינות מרשימה.
עיצוב והפריטים בחנות מאוד מונוכרומטיים. שלושה צבעים בלבד שחור לבן קצת עץ, ונגזרותיהם. ולמרות זאת אין תחושה של שעמום בחנות אלא דווקא רצון לראות ולהכיר הכל.
לבסוף התיישבתי בבית הקפה של מסעדת הבראסרי. האשמה מוטלת על חלון הראוה המפואר שמציג באוירה מאוד פריזאית את המאפים הנפלאים שלהם. גם פה בעיצוב החלון יש הרבה צבע שחור אולם הצבעוניות של המאפים מטשטשת את זה ומתקבלת תחושה של ציור בתוך מסגרת. גם ההעמדה של המאפים על המגשים, נותנים תחושה מאוד אירופאית. מאוד מזמינה. פינה קטנה של חו"ל בלב תל אביב.
ולמרות הבקשות אני מסרבת לספר מה היה המאפה שזלזלתי...
היום אני גרה רחוק משם ולככר העיר מזמנת רק לעיתים רחוקות. אתמול היה אחד הפעמים האלו... וכמובן דברים התחדשו. בתום שיטוט קצר של שעה שמתי לב שאת עיני צדו שלוש חנויות מיוחדות.
הראשונה היתה החנות NOOK. חנות שמוכרת המון מוצרים ייחודיים וכולם בסגנון יפני. תיקים, כלים, בובות, מוביילים, אוריגמי ועוד כל מיני חפצים שלוקחים אותנו לתרבות המרתקת הזו. בחלון היות תלויים כדורי נייר בצורת דגים שתפסו לי מיד את העין. כמעצבת פנים יכולתי לדמיין אותם תלוים על החלון בחדר ילדים.
הבאה בתור הייתה החנות Papier. נייר. ואכן זו הסחורה העיקרית שבה. בלוקים, מחברות, פנקסים, והמון המון דפים. יש פה גם ציוד משלים כמו עפרונות, מסגרות לתמונות ופריטים נוספים באותה הרוח. הכל מעוצב בטעם טוב ובעדינות מרשימה.
עיצוב והפריטים בחנות מאוד מונוכרומטיים. שלושה צבעים בלבד שחור לבן קצת עץ, ונגזרותיהם. ולמרות זאת אין תחושה של שעמום בחנות אלא דווקא רצון לראות ולהכיר הכל.
לבסוף התיישבתי בבית הקפה של מסעדת הבראסרי. האשמה מוטלת על חלון הראוה המפואר שמציג באוירה מאוד פריזאית את המאפים הנפלאים שלהם. גם פה בעיצוב החלון יש הרבה צבע שחור אולם הצבעוניות של המאפים מטשטשת את זה ומתקבלת תחושה של ציור בתוך מסגרת. גם ההעמדה של המאפים על המגשים, נותנים תחושה מאוד אירופאית. מאוד מזמינה. פינה קטנה של חו"ל בלב תל אביב.
ולמרות הבקשות אני מסרבת לספר מה היה המאפה שזלזלתי...
