בככר העיר

ככר העיר הוא המקום המרכזי והחשוב ביותר. בכל העולם. למרות שבתל אביב אין ממש מרכז, לדעתי ככר רבין ממלאה את הפונקציה הזו. בעבר גרתי באזור הזה כמעט 15 שנים. את הככר הייתי חוצה מדי יום וכל פעם הייתי שמה לב למשהו חדש. אם זה חנויות חדשות, חלונות ראוה שהתחדשו, אנשים חדשים.

היום אני גרה רחוק משם ולככר העיר מזמנת רק לעיתים רחוקות. אתמול היה אחד הפעמים האלו... וכמובן דברים התחדשו. בתום שיטוט קצר של שעה שמתי לב שאת עיני צדו שלוש חנויות מיוחדות.

הראשונה היתה החנות NOOK. חנות שמוכרת המון מוצרים ייחודיים וכולם בסגנון יפני. תיקים, כלים, בובות, מוביילים, אוריגמי ועוד כל מיני חפצים שלוקחים אותנו לתרבות המרתקת הזו. בחלון היות תלויים כדורי נייר בצורת דגים שתפסו לי מיד את העין. כמעצבת פנים יכולתי לדמיין אותם תלוים על החלון בחדר ילדים.



הבאה בתור הייתה החנות Papier. נייר. ואכן זו הסחורה העיקרית שבה. בלוקים, מחברות, פנקסים, והמון המון דפים. יש פה גם ציוד משלים כמו עפרונות, מסגרות לתמונות ופריטים נוספים באותה הרוח. הכל מעוצב בטעם טוב ובעדינות מרשימה.
עיצוב והפריטים בחנות מאוד מונוכרומטיים. שלושה צבעים בלבד שחור לבן קצת עץ, ונגזרותיהם. ולמרות זאת אין תחושה של שעמום בחנות אלא דווקא רצון לראות ולהכיר הכל.

          

לבסוף התיישבתי בבית הקפה של מסעדת הבראסרי. האשמה מוטלת על חלון הראוה המפואר שמציג באוירה מאוד פריזאית את המאפים הנפלאים שלהם. גם פה בעיצוב החלון יש הרבה צבע שחור אולם הצבעוניות של המאפים מטשטשת את זה ומתקבלת תחושה של ציור בתוך מסגרת. גם ההעמדה של המאפים על המגשים, נותנים תחושה מאוד אירופאית. מאוד מזמינה. פינה קטנה של חו"ל בלב תל אביב.

    
ולמרות הבקשות אני מסרבת לספר מה היה המאפה שזלזלתי...

עיצוב טרי - יריד אומנות עכשווית

צבע טרי / עיצוב טרי הוא אחד מארועי האמנות העכשווית החשובים בארץ. 
מדי שנה בתערוכה מוצגות עבודות של מעצבים ואמנים ישראלים מקוריים. אותי משך מסלול העיצוב שבו הציגו מעצבים מאוד מוכשרים. עניינו אותי במיוחד אלו שעבודותיהם מקוריות ויחודיות, שהשתמשו בטכנולוגיות ייחודיות לשלב בין חומרים וכמובן רמת מקצועיות גבוהה.

הנה הרשימה שלי

אבי פדידה
אין כמו הטבע. מקור ההשראה של אבי הוא מבנה הטבעות של העץ. אליו הוא חיבר חומר הגלם לא סטנדרטי:נייר שיוף. בעזרת טכנולוגיה מיוחדת הוא עושה שילוב של הנייר עם סוגים שונים של עץ גרוס כדי ליצור משטח בדמות הטבעות. המראה שנוצר גס כמו של נייר השיוף אך המגע הוא חלק ונעים. הסדרה מורבת מרהיטים כמו כסא בר, מדף גבוה עם רגליים מנורת קיר ועוד.

    


שרון סידס
זהו סטודיו בוטיק שעבודותיו נחשבות יוקרתיות. בתערוכה הוצגה סדרת Stump. סדרה שבה היא מטביעה דוגמת טקסטורה של עץ על גבי נחושת. לנחושת מראה אופייני עם השתקפות וברק, עם מגע חלק, וחומר שעליו העיצוב המינימליסטי מעצים את נוכחותו.
התוצאה היא סדרת רהיטים, גופי תאורה וקערות

        



סטודיו קשר
ממוקם בלב תל אביב, בסטודיו שואבים השראה מחיי העיר התוססת ומהים. מייסדיו, שרון טסלר, בוגרת המגמה לעיצוב טקסטיל בשנקר ואיתמר ישראלי בוגר המגמה לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון, שילבו ידע וכך נוצרו רהיטים שעיקרם טקסטיל.
בתערוכה הוצגו כרית הקשר והשרפרף. המוצרים נעשים בעבודת יד ומחומרים ידידותיים לסביבה


     


הילה שמיע
שני חומרים שעל פניו לא קשורים אחד לשני, עץ ואלומיניום הם חומר הגלם לסדרה שנקראת Wood Casting.
בטכניקה ייחודית לה, הילה יוצקת אלומינים חם על בולי עץ. התוצאה היא סדרה של שולחנות, שרפרפים, כסאות גבוהים שמשלבים בין שניהם בהרמוניה מרשימה ובגימור ואיכות גבוהים במיוחד.

   



אריאל צורקרמן / ערן שמישוביץ

בלב אזור התעשיה הזעירה של פלורנטין, בין הסימטאות והנגריות נמצא הסטודיו של אריאל. המראה האופייני לאזור הוא קירות מכוסים בגרפיטי של אומני רחוב. זה היה מקור ההשראה שלהם. התעשיה באזור אמורה להתפנות ולכן לאמנים היה חשוב לתפוס את הרגע לפני שיעלם. מכאן שם הסדרה: Street Capture. על הקירות ניתלו לוחות עץ גדולים. לאחר שאלו קושטו בגרפיטי, הלוחות הוסרו ונעשו מהם רהיטים.
כל פריט ייחודי ואין שני לו.

  

בית בצבע של כחול וחול

הפעם אני רוצה להפנות לטקסט שמשהו אחר כתב...

בלוג העיצוב היוקרתי, "הביתה" סוקר בתים של אנשים ומביא לנו תמונות, סיפור, השראה והרבה יופי.

בפוסט שפורסם לאחרונה, הן (שלוש בנות מוכשרות!) מתארות בית בעיצוב של כחול וחול. זהו הבית שבו אני גרה. בית שעיצבתי מתוך אהבה ענקית לארץ ולחומרים שהיא מייצרת.

מוזמנים לקרוא ולהנות


http://bit.ly/1E4CZiy

משטח למטבח... ממה עשוי?

החלטתם להחליף / לשפץ / לשפר את המטבח. ברור לכם מה יהיה הסידור של הארונות, איפה הכיריים והמקרר... אבל מאיזה חומר יהיה עשוי משטח העבודה?
פעם היינו קוראים למשטח הזה "השיש". היום, ישנם כל כך הרבה חומרים שדווקא שיש הוא הכי פחות מלהיב אותי מכולם.

הנה רשימה, חלקית אך ממצה, של החומרים שמהם אפשר לעשות משטח למטבח. היתרונות, החסרונות ואיך הם ניראים.

אבן טבעית
מכיוון שהיא כזו, צורתה מרשימה ביותר והיא ייחודית ומעניינת. הגידים, העורקים והצורות שיופיעו על האבן יהיו ייחודיים לחתיכה הזו שנחצבה והונחה אצלכם במטבח. אין שתי אבנים זהות. זה ייתרון גדול למי שמחפש ניראות שכזו. אולם, כחומר טבעי הוא גם סופג כתמים, אינו עמיד לחירוץ ולחום. יש לאטום אותו לעיתים דחופות ולטפל בו. כמו כן, יש לקחת בחשבון את המשקל הרב שלו כשמתכננים משטח שכזה. הוא לא יכול לרחף אלא חייב מסעד חזק.

משטח קוריאן עם כיור אינטגרלי

קוריאן
משטח שמורכב מחומר אקרילי ופוליאסטר. זהו חומר סינטטי לכל דבר. לכן ניתן לבנות ממנו צורות ייחודיות למשל ליצור כיור אינטגרלי כך שלא ייראו את החיבור בין המשטח לכיור. קוריאן אינו עמיד בחום שריטות או כתמים, אולם מכיוון שהוא חומר סינטטי יחסית קל לתקן את הנזקים אלו. בעיני החסרון הוא שהמראה תמיד יראה לא טבעי.

משטח קוורץ בצבע אבן טבעית

קוורץ
או "אבן קיסר" כפי שהרוב רגילים לקרוא לזה, הוא השילוב הנכון בין אבן טבעית לקוריאן. ניתן לקבל בו מראה טבעי של אבן עם הטקסטורה הייחודית לה או בצבעוניות תעשייתית. את משטחי הקוורץ קל מאוד לנקות ולטפל בהם ולכן הם מאוד פופולארים. ישנן חברות נוספות שמספקות היום משטחי קוורץ במגוון עצום של דוגמאות. שווה לבדוק

נירוסטה
המשטח הכי תעשייתי, מוסדי והכי מודרני שיש. מאוד קשוח ונקי (דוחה בקטריות) ומיועד למטבחים שיש בהם הרבה עבודה. ממש כמו במסעדות ובמלונות. גם הוא לא נועד לחולי נקיון. הוא מקבל שריטות ושוני בצבע כשעובדים עליו עם חומרים אלימים. אבל יש לו אופי דווקא בגלל המראה הקר יחסית. אגב, בשילוב עם חומרים כמו עץ, נירוסטה יכול להיות מאוד ביתי ונעים.

משטח עץ אלון גושני

עץ גושני
בכל פורמט עץ מעניק חמימות וביתיות. גם בתור משטח למטבח. מאוד מרגיע. אולם כמו האבן הטבעית גם העץ אינו עמיד בפני כתמים, חום ושריטות. "האופי" הזה שהוא מקבל עם השנים, בעיני הוא הייתרון הגדול שלו. חשוב לזכור שגם עץ צריך טיפול דחוף למילוי החריצים ולשמירה על האיטום.

עכשיו רק נשאר לבחור מה מתאים לכם
בתיאבון
דנה

יפו היפה

כמה שהיא יפה...
ארוע אמנותי מסויים משך אותי שוב ליפו. אלא שהפעם, במקום לשוטט בשוק הפשפשים המופלא או לנשום את הים בנמל, מצאתי את עצמי מעבירה כמה שעות בין הסמטאות הקסומות של העיר העתיקה. כתיירים אנחנו מגיעים לככר קדומים, לשעון, קצת מציצים על סלע אנדרומדה... אבל יש שם הרבה יותר מזה. צריך רק ללכת בלי שום תכנית מוגדת, להרים את העיניים ולהנות.

הנה הדברים שאני מצאתי

פינת ישיבה קטנה - יפו העתיקה

בפינה ממש קטנה בין שתי סמטאות, בלי הרבה גינה ניצבו שני כסאות ושולחן. האומן לו הם שייכים עוסק בשיבוץ של אבנים בתכשיטים... וכנראה גם ברהיטים. לכן למרות הקיר המתפורר והמקום הנידח יחסית, זו פינה ממש מזמינה לישיבה

נברשת חלודה - יפו העתיקה

נברשת הברזל הזו תלויה על תקרת מרפסת פתוחה שצופה לים. לא בכדי היא חלודה ובכל זאת מאוד מושכת. הגודל שלה והחספוס הם אלו שממלאים את כל החלל הזה שהיא כובשת.

צבעים של חול וכחול

צבעים של חול וכחול. אלו הם הצבעים השולטים בסמטאות. אבן הכורכר ששימשה לבניה ומסגרות החלונות הכחולים. משהוא בשילוב הזה הוא מאוד ים תיכוני ומאוד ישראלי. בעיצובים שלי אני משתדלת לשלב את שניהם כשניתן. משהו מאוד מרגיע ונעים בחיבור הזה

כניסה מרשימה

כניסה מרשימה. על זה דיברתי כבר בפוסט אחר ובכל זאת... זה הרושם הרשוני שאנחנו עושים לבית. כניסה מרשימה היא סימן לכל הדברים המיוחדים שמחכים לנו בפנים.
אז לא חייבים לרוץ למסגר כדי להשיג דלת שכזו, אם כי היא יפה במיוחד). למזלנו יש היום מספר חברות שמציעות מגוון עצום של דלתות כניסה מעוצבות. וחלקן אפילו עם דוגמאות מזרח תיכוניות כמו זו.













אז בפעם הבאה שאתם ביפו, בסמטאות העיר יש הרבה מה לראות מעבר לגלריות ולים. יש בתים משגעים!
תהנו

שנה חדשה - כניסה חדשה לבית

שמתם לב לתחושה הזו שיש עכשיו באויר? זו תחושה של סתיו. אוירה של התחדשות. הלילות כבר קרירים ואת הבקרים אני לוקחת לאט מן הרגיל ויושבת עם משקה חם בכניסה לבית ונהנית ממזג האויר המשתנה והאוירה של תחילת השנה.
לכן גם נכון יהיה לשנות ולעצב מחדש את הכניסה לבית.

רושם ראשוני עושים רק פעם אחת. כך גם כשנכנסים הביתה. בעיני הכניסה הראשית היא הרמז למה שאנו עומדים לראות בפנים. זה כבר נותן לנו את הרושם הראשוני. אז איך הופכים אותו לקצת יותר נעים?
הנה כמה רעיונות

חיבור בן הפנים לחוץ: מי שמסתובב בקרב מעצבי פנים שומע לא מעט את המשפט הזה. זו אינה קלישאה. דלת הכניסה היא המקשרת בין הפנים לחוץ. לכן היא חייבת להיות מאוד דומה למה שמרגישים בחוץ ולמה שיש בתוך הבית. חייבת להיות באותו הסגנון, באותם הגוונים, באותו המקצב. ואם לא, אז עכשיו זה הזמן להחליף אותה.

המבואה: אני לא אוהבת ש"נופלים" לתוך הסלון או חדר האוכל או המטבח. משהו בכל זאת צריך לקבל את פנינו כשנכנסים פנימה. שנים שלושה צעדים בחלל שמוגדר אחרת נותנים את הקישור הזה. במבואה אנו עוצרים שניה לראות לקראת מה נכנסים. גם אם זה לא במודע, האקט הזה בדרך כלל קורה מאליו. שם נעצרים להגיד שלום לדיירי הבית, להניח את המפתחות והסלולרי ולקחת עוד שתי נשימות. אז איך יוצרים את ההפרדה הזו? בהמון דרכים. למשל, ע"י צביעה של הקיר או הדבקת טפט ויצירת טקסטורה שונה באזור הזה. אפשרות אחרת היא הנמכת גבס מהתקרה או הנחת שטיח ייחודי על הרצפה. גם שינוי התאורה יכול ליצור את ההפרדה המבוקשת.

פונקציוליות: כמו שאמרנו, במבואה נשים את המפתחות, נתלה את המעילים, נשאיר את הנעליים. וכדי שכל אלו לא יתפזרו בבית, אפשר למצוא רהיט יפה שיאגד את חלקם ביחד ויגדיר את המבואה באזור קרוב לדלת. ברוב הבתים מעל הרהיט נתלה מראה כדי להעיף מבט אחרון לפני שיוצאים או מבט ראשון מיד כשנכנסים. מנורת עמידה שולחנית דקורטיבית גם תוסיף מאוד לאזור זה. ככלל, כמה פריטים דקורטיבים וחסרי יעילות מאוד תורמים לאוירה. נכול להתאים אותם לעונות השנה וכך נחדש את המראה מדי כמה זמן. לסתיו הייתי ממליצה על כדורי עץ, או עציץ בתוך סלסלה סרוגה ושניים שלושה נרות עבים.

שיהיה סתיו חמים ושנה חדשה נפלאה
דנה

פעם היה פה מטבח מקבלן, היום - מטבח ישראלי

הוזמנתי לעשות שיפוץ לבחור שרכש דירה מקבלן.
"אין הרבה עבודה. רק כמה שינויים... בעיקר המטבח".

אין לכם מושג כמה קטן ולא פרקטי יכול להיות "מטבח מקבלן" בדירות תל אביביות קטנות, ולא חשוב כמה הפרויקט יוקרתי. נכנסתי, ראיתי והייתי מופתעת. אין בו כלום! אז נכון, יש מקום למקרר, יש קצת שיש לעבודה (בתנאי ששום דבר אחר לא מונח עליו), שני ארונות, שתי מגירות וברז מאוד מאסיבי ומודרני שאולי עונה על ההגדרה של 'מפרט מפנק'. וזהו. יש קיר קטן שמפריד בין הכוך הזה לבין המקום שבו אמור להיות שולחן אוכל. לא בדיוק המקום האידיאלי להכנת ארוחת מלכים.

דבר אחר היה ברור. המטבח הזה ייהרס ונצטרך לתכנן ולבנות משהוא חדש, יעיל ויפה במקומו.
כמי שפעם היתה רווקה תל אביבית בעצמה, זכרתי שאת רוב הארוחות רכשתי בחוץ. במטבח כמעט לא התעסקתי. ובכל זאת, כמעצבת אני חייבת לברר מהם דפוסי ההתנהגות הקולינריים של לקוחותי.
ההפתעה היתה גדולה: לא קיבלתי תיאור מפורט של יכולות הבישול של הבחור, אבל כן קיבלתי רשימה אין סופית של מכשירי חשמל שצריכים להכנס לפינה הזו: מקרר, מיקרוגל, תנור בילד-אין, כיריים, מדיח כלים, קולט אדים, מכונת קפה, פרקולטור, מטחנת קפה, קומקום חשמלי, טוסטר וופל, מצנם, בלנדר, מיקסר. שיהיה בר למשקאות חריפים ואם יש מקום, גם מקרר יינות קטן.
להזכירכם, כל הגודל זה שניים על שלושה מטרים!
אתגרי משהוא.

העיצוב גם חייב להתעדכן. מכיוון שלא החלפנו ריצוף, הייתי חייבת למצוא דרך לטשטש את הגוון החום של הרצפה. להגיע למטבח שיראה מודרני, בהיר, חי וצעיר. אחרי הכל, מדובר על דירה בקומפלקס בפלורנטין. חייבים להתאים לסביבה.

אחרי שעות של מחשבה, שרטוטים, כמה מחיקות ושוב שרטוטים, הגעתי לתכנון שהכיל את הכל וגם מצא חן בעיני הדייר העתידי.

קו נקי ומודרני עם צבעוניות באפור ולבן מבריק. על חיפוי הזכוכית ציור של בונסאי שיכניס כתם של צבע נוסף

חלק מהארונות פתוחים ועשויים מחומר אחר כדי להוסיף עניין וגוון

במקום הקיר הנמוך המקורי, הותקן דלפק גבוה למראה צעיר ועכשווי, שמחליף את שולחן האוכל הרגיל.
הדלפק עשוי מפלטת עץ אלון גושני כדי לרכך את המראה המודרני ולהכניס חמימות

הדלפק ובר המשקאות שונים בצבע ובמראה של שאר המטבח. כך הם בולטים ומיוחדים.  מעליהם נקבעו גופי תאורה עשויים בטון ששומר על הצבעוניות הכללית.

כל שנשאר הוא להכין ארוחה חגגית שתתחיל בצ'יסר ותסתיים באספרסו קצר.

בתאבון

התחלות שיפוץ תמיד מרגשות

התחלות חדשות.
הן תמיד מרגשות. לא רק כשמדובר בפגישה עם אנשים חדשים או לטעום מאכל חדש שלא הכרנו.
גם כשמתחילים פרויקט חדש - זה מרגש.

אז הנה פרויקט שעבדתי עליו הרבה זמן.
זוג שקנה בית מקבלן, שעומד ומוכן לשלב הגמרים כבר כמעט שנה. יש ריצוף, יש חיפויים אבל אין שם שום טאצ' שיהפוך את המקום הזה לבית.
שם אני נכנסתי לתמונה.
תכננתי מחדש את ההעמדה של הריהוט ואיך יראו החדרים, שינויים של נקודות החשמל ומיקום תאורה. תכנון מחדש של המקלחות ושל המטבח. הרבה מחשבה הושקעה בכל אחת מהתכניות... והנה זה קורה. הרגע הזה שבו מה שמצוייר על הנייר יורד לשטח.

היום בבוקר זה התחיל. התחילו להרוס קיר שמפריד בין המטבח לחדר השירות ע"מ ליצור חלל גדול יותר במטבח. אגב, זה יאפשר לנו לא לבנות ארונות עליוניים מכיוון שיש מספיק מקום למראה נקי, אחיד ונמוך יחסית. 

ההתרגשות גדולה. כל פעם מחדש לראות את היצירה. 

... נשכור לנו חדר בדרום תל אביב...

"היא אמרה לי תראה
החיים די קלים
נשכור לנו חדר בדרום תל אביב
ונחיה כמו גדולים"

 
נקראתי לראות דירה בשכונת פלורנטין. בחור שרכש דירה בבנין חדש מקבלן ורוצה להתאים אותה לצרכיו.  
זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש כשהגעתי לשכונה היה שיר הנושא של הסדרה מהטלויזיה. כמה קל להתחבר לריחות של הרחובות, לחנויות הקטנות של בעלי המלאכה של פעם ולהנות מהויברציה של השכונה מכל הפאבים והמסעדות שמקיפים אותך שם.

 









הדירה עצמה מקסימה. יש בה המון פוטנציאל רק שצריך לעשות לה כמה התאמות כדי שהיא ממש תרגיש בית. והכי חשוב, לא להתעלם מהנוף של השכונה וגגות העיר שרואים מהמרפסת. תל אביב במלוא הדרה אצלו בסלון!

מכיוון שאני כבר מדמיינת בעיני את המוצר המוגמר, ברגע שנכנסתי לדירה היה לי ברור שכל ה"תל אביב" הזאת חייבת להתשקף גם בתוך הבית. לשמחתי, גם הדייר שעבורו הדירה תעבור התאמה, חושב כמוני. חייבים להרגיש פה עירוניים, מודרנים וצעירים. וכל זה מגובה בצבע וטקסטורה. המשימה היא להרגיש את תל אביב ואת השכונה גם כשנכנסים הביתה.

יאללה לעבודה!